ש' בת 27, בהיריון ראשון ותקין מבחינה פיזית, הגיעה לטיפול בעקבות דכדוך…
ש': תראי, אני בדרך כלל מכירה את עצמי שגם אם יש לי ימים קשים אז אני אומרת מחר יהיה יותר טוב וממשיכה הלאה ופתאום אני מוצאת את עצמי שאני לא יכולה להרים את עצמי וזה חדש לי. בטרימסטר הראשון של ההריון הייתה לי ירידה רצינית אחר כך הרגשתי יותר טוב ואז שוב תקופה שלא הרגשתי טוב ולכן ביקשתי לפגוש אותך. התקופה הזו מאוד קשה לי. עד תחילת ההיריון עבדתי ופתאום בבת אחת הכל פסק אז אני יושבת בבית ומן הסתם יש הרבה זמן לחשוב וקלטתי שכל החיים לא הייתי קשובה לעצמי אני יודעת שיש לי בעיה ובגלל שהייתי עסוקה לא היה לי זמן להתייחס לזה. ועכשיו שיש זמן אז זה עולה…
אני: אני שומעת שהתקופה הזו מזמינה אותך להיכנס פנימה ולראות דברים בעצמך שאת רוצה לטפל, תוכלי לספר במה את חושבת שהיית רוצה לטפל?
ש': תראי, אני מודעת לבעיות שלי. אני מבינה שחוויתי ילדות קשה. ההורים שלי התגרשו שהייתי בת שנתיים ואימא שלי הייתה אלימה כלפיי. היא הייתה מרביצה לי ממש חזק ונכון שהיא רצתה לחנך אותי וגם היא עברה חינוך כזה אבל יכלה לבחור אחרת, כמו שאני היום אבחר אחרת להתנהג עם הילד שלי, זה משהו שאני יודעת שאני לא יעשה. אבא שלי בכלל לא היה בתמונה. ואני יודעת שלא הייתה בניהם אהבה.
אני: חווית אלימות בילדות והיום שאת לפני לידה את מתחילה אולי לגבש לעצמך אימהות ולראות מה לא תעשי עם הילד שלך..
ש': נכון, בהחלט. אני גם מביאה ילד לעולם מאדם שאני אוהבת ואצל ההורים שלי זה לא היה. הם לא היו אוהבים, ראו את זה…
אימא שלי באה ממשפחה שגם אתה היו מאוד אלימים פיזית וגם רגשית, והיא מצאה בעל ממשפחה מאוד עשירה והתחתנה אתו, כמובן שההורים שלה פתאום מאוד התגאו בה והכל אבל זה לא היה מאהבה. זה היה מאוד ברור, לא ראיתי אותם מדברים אחד לשני יפה, הם לא בילו, לא נגעו אחד בשני.. זה היה ממש בולט. אימא שלי לעולם לא עבדה וכשאני גדלתי מספיק אני פרנסתי אותה. זה לא היה לרמה שלה לעבוד. דרשה ממני לעבוד. אני זוכרת את היום הזה ששאלו אותי למה את עוזבת את הבית ואמרתי שמגיע איזה גיל וצריך לארוז מזוודה ולנסוע. אבל זה לא היה נכון, פשוט לא היה לי טוב עם אימא שלי וזו הסיבה שעזבתי…
ש' הגיעה אליי בצומת ממש חשובה בחייה, היא בתקופת היריון ראשון בחייה ופתאום המציאות מכה בה. כל רצונה הוא להיות אימא מיטיבה, אך השדים מילדותה רודפים אותה. תהליך בו חוויות ילדות קשות עשויות להתעורר בהורה עם הכניסה להורות, תוך שהן מעצבות את הקשר שנבנה עם הילד. במהלך הפגישות ש' דיברה על הפחד המשתק שלא תוכל להיות אם טובה דיה עבור התינוק שנושאת ברחמה. מחקרים מראים כאשר חוויות מהילדות אינן מעובדות כראוי, הן מגבילות את יכולתו של ההורה ליצור קשר עמוק וקרוב עם ילדו, ובתהליך טיפולי ההורה מתחיל להתחבר לרגש שהתלווה לאירועים הכואבים מילדותו ולהכיר בהם, הזיכרון הכואב הופך לכוח מגן מפני שחזור יחסים הרסניים ופוגעניים בהורות שלהם עצמם. הרצון להשתחרר ממשקעי העבר ולא להעביר הלאה את המשקעים הללו לדור ההמשך מהווה מוטיבציה רבת עוצמה ובניית חוסן שאיתה מגיעים לשינוי ולהשפעות הוריות מיטיבות.