כמו בכל זוגיות יש עליות וירידות, אבל אצלנו שמגיע השפל הוא מגיע במלוא הדרו. כמו מן מעגל קסמים שקשה לצאת ממנו. פתאום אנחנו פוגשים את האגו, את העקשנות, מתחילים לספר לעצמנו סיפורים- העיקר להצדיק את העמדה שלנו. בהתחלה אנחנו חזקים, עומדים איתנים בצדקתנו או אולי בסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו.
הפעם היה משהו שונה, מן תובנה שהתגנבה לה ואמרה לי "יש לך בחירה אם את לא מרוצה מהמצב הקיים מה את יכולה לעשות כדי לשנות אותו?" החלטתי להציע לו לצאת להליכה בשדות, היכן שאנחנו גרים. ארגנו את הילדים על הבוקר, הסענו אותם לבית הספר/ גן ויצאנו לטיול בוקר. ככל שהתרחקנו מההמון, מהמכוניות בכביש.. נבלענו לתוך השדה.. הרגשנו את ההקלה. כאילו משהו בממד הזה של הטבע, המרחבים, משחקי הצבעים של האדמה עם השמיים ואנחנו נבלעים בתוכו, גרם לנו להשתחרר ולהיפתח. דיברנו, והכי חשוב הקשבנו אחד לשני. החלטתי עם עצמי שלא משנה מה הוא יגיד, אני אבין שהוא מדבר מתוך החוויה שלו וזה בכלל לא שייך לשפוט אותו, וזה גם לא אומר שאני צריכה להסכים אתו, אלא רק להכיל את המצוקה שלו. כשהוא סיים לדבר בקשתי ממנו שיחשוב שאני מספרת לו על מישהו אחר וכך הוא יוכל להקשיב לי מבלי להתגונן ולהסביר. טכניקה שלמדתי ואימצתי כאשר אני יודעת שדברים יכולים להתלהט.
אז למה אני מספרת לכם עלינו? כי אתם בטח יודעים שמריבות הם כמו כדור שלג ושהרבה זוגות פוגשים את המקומות האלה במערכת היחסים.. שמיעת ביקורת או תלונות מבני הזוג שלנו גורמת לנו להסגר להיאטם ולהגיב נגד מה ששמעתי. יכולת ההקשבה נחסמת ובמקומה מופעלים כל ההגנות שאנחנו מכירים "ששומרים" עלינו. ובעצם כל אחד מתבצר בעמדתו, נוצר ריחוק ותסכול שהצד השני לא הקשיב ולא הבין אותי.
הקשבה פעילה, זהו מקום שכאשר אני שומע את בת/ן זוגי, אני נמצא בסקרנות לדעת מה עובר עליו, איך הוא חושב, איך הוא מרגיש וכיצד הוא פועל. זוגות שמקשיבים אחד לשני האינטליגנציה הרגשית שלהם עולה והם מתחילים להכיר את "מפת האהבה" של עצמם ושל בני זוגם. תחושות של קרבה חברות ושייכות תופסים מקום משמעותי במרחב הזוגי. בלי הקשבה ובלי להכיר את מפת האהבה של בני זוגנו אי אפשר באמת להכיר מישהו. ואם איננו מכירים איך אנחנו יכולים לאהוב אותו?
לכן חשוב מאוד להקשיב בסקרנות רבה.
היציאה מהשגרה, להתחיל את הבוקר ביחד וההתמזגות עם הטבע מוציאה מתוכנו אוצרות פנימיים גלומים. נסו ותיווכחו…