מחוברים לחיים

כל הנטל הזה בבית קשה לי מאוד. על הכול אני צריכה לחשוב.

למה?       אני לא עובדת?!      גם אני עובדת ובסוף כל יום מגיעה הביתה והכול מחכה לי!      רק לי!      ערימות הכביסה המלוכלכות שעדיין לא כובסו, להוריד מהחבל, לקפל לסדר בארונות, הכיור המלא בכוסות שמזכיר לי שהבוקר שתו קפה תה ושוקו, הצלחות הסכום, הפירורים על השולחן, הרצפה שצריך לטאטא, ובמיוחד השבוע עם כל האבק והעשן בגלל השרפות ליד הבית. ועוד מיליון דברים שכנראה רק אני רואה, כי עובדה שרק אני בסופו של דבר רואה את כל הבלגן הזה.

כל ערב אני מנסה להחזיר את הסדר לבית, למצב שבו יהיה לנו יותר נעים, אולי רק לי נעים בסדר הזה, אולי אם לא אסדר ואנקה כמו שאני תמיד חושבת שצריך להיות, שום דבר לא יקרה ואף אחד גם לא ישים לב לזה. האמת שזה לא משנה בכלל אם הם יכולים או לא לחיות בבלגן הזה, אני חייבת את הרוגע הזה שאני יודעת שהבית נקי ומסודר, זה נותן לי מן איזה נחת פנימית שכנראה אני היחידה בבית שמרגישה בה. כל פעם שאני מבקשת את עזרתו הוא מתחיל לקטר שהוא עייף, שהוא קם מוקדם והיה לו יום קשה בעבודה וכו וכו. וכל פעם מחדש אנחנו נכנסים לוויכוח המטופש הזה שאני מתלוננת שלאף אחד לא אכפת והוא טוען שאין לו מושג מה אני רוצה ממנו.

הפעם החלטתי שזה יהיה אחרת,

ניגשתי אליו ושיתפתי אותו בתחושות שלי, איך זה מזיק לי, דיברתי על עצמי. הוא מצדו היה ממש מופתע שלא האשמתי או התלוננתי. אלא שבאתי ושיתפתי באמת בגילוי לב איך אני מרגישה ואני חושבת שמה שהכי השפיע עליו זה שפניתי אליו כאל חבר ואז שאלתי אותו אם הוא מוכן לעזור לי שיהיה לי יותר קל. זה היה מפליא , הרגשתי שאנחנו שוב מחוברים, קשובים, מבינים…

כאשר משהו מפריע לנו אנחנו נעשים תגובתיים, מתפרצים, צועקים. פועלים מתוך האינסטינקטים, לא חושבים לפני, אולי גם לא נותנים לצד השני לומר את מה שהוא רצה להגיד ובסופו של דבר נוצרים מחלוקות ויכוחים אין סופיים ותסכולים. בקליניקה אני מלמדת טכניקה של הקשבה פעילה ולהגיב באופן מכוון. זאת אומרת שיש קודם כל הקשבה וניסיון להיכנס לנעליו של האחר. ומהמקום הזה יכולת התגובה תהיה מתונה ולא חורצת. לכן זה ההבדל בין תגובתיות לבין מכוונות.

נסו בכלים שיש לכם, להקשיב עד הסוף לדבריהם של בני זוגכם מתוך סקרנות אמתית. כי הרי אנחנו עולמות לגמרי שונים, גדלנו במשפחות שונות להורים שונים לסביבה שונה, ולכן החשיבה ודרך הפעולה יהיו שונים לגמרי. אפילו אחים שחונכו עם אותם ההורים, גדלו באותה הסביבה, שונים בחשיבתם ומעשיהם. אנחנו פועלים באופן תגובתי מכיוון שאנשים רבים גדלו במשפחות בהן הייתה רק מציאות אחת ולכן כל אדם עם מציאות שונה טועה בעיניהם. אנו נוטים לחשוב שאם מישהו מסתכל על הדברים אחרת, מישהו מאתנו טועה ואנו מעדיפים שזה יהיה המישהו האחר שטועה. אנו נלחמים בחירוף נפש להיות צודקים, אבל אתה יכול להיות צודק או להיות במערכת יחסים, אתה צריך לבחור! ההקשבה והתגובה מתוך מקום מכוון – הוא המקום בו יש לחזק את שריר השונוּת. זה מאפשר לאנשים להבין שיכולות להיות שתי זוויות ראיה ובמקום שמישהו ירגיש בושה, שני האנשים מחוזקים. מניסיוני רב השנים בטיפול בזוגות אני יכולה להבטיח לכם שאין זוג שעולמם זהה, לכן כל כך חשוב להקשיב בסקרנות וכך להכיר את העולם של בחיר/ת לבי.

לעתים תמצאו את עצמכם מבינים טוב יותר את הצד השני ותמנעו תסכולים מיותרים. תהליך זה מפסיק את הרגלי השיח ההרסני, בהם אנו אוהבים להשמיע את עצמנו ולהיות צודקים, וכתוצאה מכך מונע מאתנו את הקרבה, החברות ואהבה אותה אנו מבקשים. התהליך מבטיח שלפני שנגיב נקשיב באמת למה שיש לשותפינו לומר. זוהי שיחה שיש בה מודעות וסקרנות אמתית! תקשורת כזו מחסלת ביקורתיות, ניתוחים, התקפות, התנשאות, התקבעות, שתלטנות ו/או קריאת מחשבות של שותפך.

זכרו, אם אתם מקשיבים לבני זוגכם שחושבים אחרת מכם זה לא אומר שאתם מסכימים איתם – זה אומר שאתם מכילים ונותנים כבוד להסתכלות אחרת משלכם. זו היכולת לזחול אל תוך מחשבתו של השני ולהסתכל על העולם מבעד לעיניו. זו היא בעיני פעולה אינטימית ביותר.

להקשיב, להמתין, להבין, להגיב

בקליניקה אני מלמדת טכניקה שמאפשרת לבני הזוג להשמיע ולהישמע במלוא הווייתם. והתוצאה היא היכרות עמוקה חברות ואהבה אמתית.